?פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר אמר לי זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה והלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין חזרתי לאחורי אמרתי לו בני הלא אמרת לי קצרה אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה? (תלמוד הבבלי, ערובין נג, ב).
גם בחיים יש דרך "קצרה אבל ארוכה" ודרך "ארוכה אבל קצרה".
מהו אם כך סיפור הדרך, זהו תיאור המסלול שאנחנו מתכננים להתקדם בו לעבר מטרה מוגדרת. סיפור הדרך יכלול תיאור של הדרך ושל נקודות ציון חשובות בהן עוברים. מגמות בדרך, עלייה, ירידה, מישור, וכיו?ב. כל זה על בסיס מרחקים, זמן וכיוונים, בין הנקודות השונות במסלול ובסביבתו. רצוי שסיפור הדרך יתייחס לפרטים מרכזיים שיעזרו לנו להתמצא בשטח, אבל לא יהיה עמוס ביותר מדי פרטים שעלולים לבלבל אותנו.
מדובר בפעולה אותה אנחנו מבצעים יום יום, בדרך לעבודה, ללימודים בטבע ובכל מקום אחר, וגם בדרך להשיג מטרות אחרות, כגון תואר אקדמי, הקמת משפחה, קריירה וכיו?ב.
חשוב לדעת שהמפה איתה אנחנו מתכננים את המסלול היא ייחודית לכל אחד, ולכן ייתכן שנקודות הציון, הזהות לכאורה בחיים, יהיו ברמות קושי משתנות, לדוגמא, תואר אקדמי, יכול להוות בעבור אחד, הליכה נעימה על חוף הים, ובעבור אחר, טיפוס על הר גבוה המחייב תכנון מדויק.
צריך להבין את חשיבות הכנת המפה האישית לפני תכנון המסלול, אך לא בהכרח לפני תכנון המטרה. ה?מפה?, היא מפת הזהות האישית של המנווט ומתארת את עולמו הייחודי, את המקומות הבטוחים, המסוכנים, הקשים והקלים עבורו.
כדאי להכין גם סיפור דרך חלופי, אך אציין שהכירות מעמיקה עם ה?מפה?, תאפשר יצירת סיפורי דרך חלופיים מהירה, הנותנים מענה לכל תקלה שתצוץ בדרך.
מושג נוסף וחשוב לפני הכנת סיפור הדרך הוא ה?בירבור?, אובדן הדרך, המלווה בתסכול ובהחלטות מוטעות בדרך כלל. מצב זה מגיע כתוצאה מהיכרות ברמה לא מספקת את ה?מפה?, התמודדות עם מצב זה מחייבת את הכרת האפשרויות ואלו הן:
• הכרה בכך שאני לא בדרך.
-
בקשת עזרה, בדרך כלל ישנם רבים שמוכנים לעזור.
-
עליה למקום גבוה על מנת לזהות את המקום בו אני נמצא, על ידי אימות עם נקודות בולטות או מוכרות בשטח.
-
חזרה לנקודה האחרונה שהייתה ודאית, תוך הפקת לקחים מטעויות קודמות.
-
המתנה פסיבית לסיוע, רוב ההכשרות בהשרדות, עוסקות המצב זה. לצערי בחיים אפשר לעבור חיים שלמים בלי שיראו את מצוקותי.
• תכנון מסלול מחדש.
אדם המכיר את ?המפה? ברמה גבוהה, ידע להתמודד בקלות עם התברברות. לצורך כך מומלץ מדי פעם לראות את המפה בכלולתה ולא רק את ציר הניווט (או סיפור הדרך).
העורב שקינא ביונה
מפני מה הליכתו של העורב נראית כריקוד?
פעם אחת ראה העורב את היונה הולכת היטב, הליכה יפה יותר מכל העופות.
ישר בעיניו הליכתה של היונה, ואמר בלבו: אהיה גם אני כמותה!
ניסה לחקות את הליכתה של היונה, שבר את עצמותיו בנסיונותיו הנואשים והחלו העופות האחרים לצחוק עליו.
התבייש העורב ואמר: אחזור להליכתי הראשונה!
בא לחזור, ולא היה יכול כי שכח כיצד הוא היה הולך; והחלה הליכתו להיראות כריקוד.
("אלפא ביתא דבן סירא")
נתחיל בציור המפה, ה?תבליט? הוא מבנה השטח הטבעי למעט נקודות שבהן היתה התערבות ששינתה את פניו, כמו אגם מלאכותי או מחצבה, והתכסית אלו הן התוספות שיתכן שישתנו עם חלוף הזמן, כמו בניינים, כבישים וכיוב, ויש להקפיד על הכיוונים שיהיו תואמי מציאות.
מהו המבנה הכללי של השטח, צורת העמקים או ההרים ובכלל. ולאט לאט יורדים לפרטים.
יש הרבה נתונים ואולי רובם שאינם תלויים ברצוני כלל, על התבליט הבסיסי התהלכו גם הורי וגם אבות אבותי, ואילו התכסית היא משמעותית יותר עבורי ויתכן מאוד שתראה אחרת לחלוטין עבור ילדי ועבור אחרים.
הדבר מצריך חקירה ורצון כנא, אחרת לעד אלך בדרכים שאינם שלי ובמפה שאינני מכיר באמת.
שאלות על זהות לצורך המיפוי:
• האם הנתונים הראשונים חייבים להיות אובייקטיבים?
• האם זהות אישית היא תפיסה סובייקטיבית של המשכיות והתאמה בין המרכיבים השונים של אישיותו של האדם, חוויותיו וזכרונותיו?
• האם ביטחון, אמון בסיסי ואוטונומיה הם שלבים מקדימים שרק לאחריהם יתאפשר גיבוש זהות מוצלח?
• כיצד מתמודדים עם ריבוי זהויות ועם התנגשות בין הזהויות?
• כיצד מתמודדים עם זהות שיקרית?
מפת הזהות יכולה לעזור מאוד במענה לשאלות, התבליט קודם לתכסית. בנוגע לסיפור הדרך, אני תמיד יכול לבחור סיפור דרך חדש, יפה יותר, אך עדיין על המפה שלי.
הרבי והפרפר
בעירה רחוקה אי שם בגלות חי לו רב צדיק גדול ובא בימים. שמו הלך לפניו ורבים עלו אליו לרגל להיוועץ בעצותיו. באחד הימים קם אדם והחליט לבחון את הרב, ועל שום מה יצאה גדולתו ברבים. נכנס התלמיד אל חדרו של הרב ופנה אליו: "רבי ומורי, אנא אמור לי, אוחז אני בידי פרפר החי או מת הוא?" חייך הרב, השפיל עיניו וענה לתלמיד: "התשובה בידייך ולא בידי- אם תרצה סגור בחוזקה את ידיך- ומת. אם תרצה פתח לרווחה כפות ידך ויעוף הוא למרום- ויחיה".
(מקור לא ידוע)
מהי דרך הסיפור, מאז ומעולם בני האדם אהבו לשמוע ולספר סיפורים, מסביב למדורה או בעיר, סיפור הוא דרך תקשורת שטבועה בבני האדם. הם נהנים ומתמסרים להם בכל גיל. המוח שלנו מיומן לחשוב ולהבין במונחי סיפור: התחלה, אמצע וסוף, ולכן גם כולנו מספרים סיפורים כל הזמן. כך, הסיפורים מלמדים אותנו על החיים, על עצמנו ועל אחרים. הם מגדירים, מעצבים והופכים אותנו למי שאנחנו, והופכים את המורכב והקשה, לפשוט ומובן, הם הצורה הקדומה ביותר של ההוראה.
אז מה הופך את סיפור הסיפורים לדרכי למידה והוראה כה יעילות?
-
מוטיבציה - סיפור סיפורים הוא גורם שמעודד, יוצר מוטיבציה ומניע ללמידה.
-
ארגון מידע - סיפורים מסייעים לזכור ולארגן את המידע הנכלל בסיפור על ידי יצירת הקשרים חדשים למבנים קיימים בחשיבה אסוציאטיבית, בתהליך שנקרא צימוד נוירונאלי.
-
סיפורים נכנסים לנו ישר ללב – הסיפור מעורר רגשית הן את השומע והן את המספר. הוא יוצר הזדהות וחיבור הרגשי. העוררות הרגשית מחזקת את הלמידה שכן נוירוטרנסמיטרים המופרשים כתוצאה מהעירור הרגשי מסייעים לחיזוק הזיכרון הספציפי ומזרזים את יצירתם של קשרים חדשים במוח. כל זה קורה באופן די אוטומטי, עם מעט מאוד מאמץ מצדם של המאזינים.
-
מעורבות ודמיון - דרך נוספת בה סיפורים משפרים את הלמידה, הינה תחושת המעורבות והדמיון שלנו בעת שמיעת הסיפור והרצון להשפיע על מהלכו. מתברר שבזמן שמיעת הסיפור, ככל שהשומע מרגיש יותר מחובר לדמויות, מופעל רגשית וחש שהוא יכול להשפיע על הסיטואציה הסיפורית, כך יותר מרכזים מוחיים מופעלים. חלק מהמרכזים החשובים ביותר ללמידה שמופעלים בתהליך זה הנם חלקים מוחיים המדמים פעולה בעולם האמיתי.
סיפור מתחדש
זה סיפור על איש שירש את אביו
בעוצמת החיים נתרחק מביתו
בליבו געגועים והרבה זכרונות
מציפים מתגלגלים עד כל הדורות.
זה סיפור על איש שירש את אביו
בעוצמת החיים שרד בביתו
בליבו דאגה לעתיד ילדיו
בגפו הוא חורש את חייו
זה סיפור על איש ועוד איש...
זה סיפור על אחים...
(א. אטוכט)
נצח גולי
